על בית החולים לשלם פיצויים מאחר ורופאיו אבחנו באיחור פקקת בווריד
אלכסנדר, פסיכיאטר במקצועו, אושפז בבית החולים במטרה להסיר גידול ממאיר שהתגלה בבטנו. במהלך הניתוח הוסר הגידול ביחד עם חלק מהמעי הגס, ובסיומו של הניתוח שוחזרה מערכת העיכול. בימים שאחר הניתוח, החל אלכסנדר לסבול משלשולים קשים, בצקות, הקאות, וכן ירד במשקלו. בעקבות זאת עבר אלכסנדר ניתוח שני, או אז התברר לרופאים כי הוא סובל מפקקת בווריד המזנטריאלי, וניתוח שלישי נערך.
לאחר שלושת הניתוחים נותר אלכסנדר עם בעיות רפואיות רבות, שפגעו משמעותית באיכות חייו. בין שלל הבעיות: קשיים חמורים בהליך הספיגה של המזון וכאבי בטן קשים. אלכסנדר טען כי הנזקים שנגרמו לו הם תוצאה של רשלנות רפואית מצד בית החולים, שכן הפקקת בווריד אובחנה רק לאחר הניתוח השני, ואבחון מוקדם יותר היה מונע את הנזק, או לכל הפחות מפחית אותו באופן משמעותי.
בתביעות של רשלנות רפואית על התובע להוכיח ראשית כי הייתה התרשלות כלפיו מצד המזיק, ולאחר מכן להראות כי התקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, כלומר ? להוכיח כי לולא התרשלות המזיק הנזק לא היה נגרם.
ההלכה המשפטית בישראל קובעת כי על רופא מומחה מוטלת החובה להתחשב באבחנות רפואיות חלופיות, אף אם הן אינן שכיחות. חובה זו נקראת "החובה למאמץ ראוי", והיא כוללת, בין השאר, גם חובה אקטיבית לבצע בדיקות שייתכן ויסייעו באבחון מצבו הבריאותי של החולה. אך לחובת המאמץ הראוי סייג בודד - כאשר הממצאים שהיו לפני הרופא, לא היו יכולים להעלות את חשדו כי המטופל סובר מאותו מקרה נדיר. רק בהתקיים סייג זה, הרופא פטור מאחריות.
בית החולים טען כי הממצאים שהיו לפני הרופאים, לא הצדיקו אבחון של פקקת הווריד, ועל כן במקרה שלפנינו מתקיים הסייג, ולא ניתן לומר כי הייתה רשלנות רפואית מצידם. מנגד, טען אלכסנדר, כי במידה והרופאים היו מתייחסים לתלונותיו ביתר רצינות ובוחנים את כלל הממצאים באופן יסודי, היה מתעורר בליבם חשד בדבר פקקת הווריד.
בית המשפט קיבל את טענת התביעה, וקבע שהנתונים שנמצאו לפני הרופאים היו צריכים לעורר את חשדם שאלכסנדר סובל מפקקת הווריד, ובהתאם קבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית מצד רופאי בית החולים כלפי אלכסנדר.
בבואו להכריע בשאלת הקשר הסיבתי, בית המשפט כביכול שואל עצמו - האם הנזק הוא תוצאה של התרשלות בית החולים ועל כן על מוטל עליו לפצות את אלכסנדר, או שמא אף ללא התרשלות הרופאים הנזק היה מתרחש, וממילא אין זה צודק לחייב את בית החולים בתשלום פיצויים. במצב דברים רגיל, על התובע נטל ההוכחה, אך כאשר התרשלות המזיק היא שמונעת מהניזוק את האפשרות להוכיח את הקשר הסיבתי, עובר נטל ההוכחה לכתפי המזיק. זהו מצב של "נזק ראייתי".
במקרה דנן, בית החולים התרשל ולא ביצע בדיקות שהיו יכולות לשפוך אור על מצבו הבריאותי של אלכסנדר, ובכך גרם לו לנזק ראייתי ונטל ההוכחה התהפך. בית המשפט קבע כי בית החולים לא עמד בנטל זה, ועל כן גם רכיב הקשר הסיבתי בתביעה הוכח. במצב זה, תביעת הנזיקין בגין רשלנות רפואית הושלמה, ועל בית החולים לפצות את אלכסנדר על הנזקים שנגרמו לו.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי.
בכל מקרה, מומלץ לבקר ולעיין בפסק הדין המלא - תא (י-ם) 7336-05
Elawyers.co.il - רשלנות רפואית עורכי דין
